עברית

פסח שני העניק להוויה החסידית את אחד הפתגמים החשובים, המשמשים גם הוראת-דרך בחיי היום-יום – "לעולם לא אבוד"

בני אדם אוהבים סדרי חיים ברורים ומוגדרים מראש, תוכנית עבודה בלתי כתובה שעל פיה תתנהל כל עשייתם, מעין בריח תיכון המייצב את כל שדרת התא המשפחתי.

יכולתו של האדם להכיל את זולתו תלויה לא במעט באיכות הקיבולת שלו וברמת בשלות ומוכנותו אל חיי העולם והתמצאות בהוויותיו. יכולת ההכלה, הינה הכרחית במגוון חיי התא המשפחתי.

השוני בתפיסות עולם עשויה במרבית המקרים להוביל שני בני אדם אשר חוו חוויה זהה להתנתב אל עבר מסקנות שונות בתכלית.

העובדה שניתנה לאדם בחירה חופשית מעוררת את השאלה, עד כמה יש לו ולמעשיו השפעה על הדרך שמוליכה אל הגאולה?

אין היום יהודי שלא טעם, בדרך כלשהי, מאורו של הבעש"ט. מי בלימוד תורתו, מי בסיפורי נפלאותיו, מי בהליכה בדרכיו ומי באימוץ השמחה וההתלהבות שהביא.

אם תנצח, גם תזכה בתחרות וגם תחזור לנהל את הפונדק. ואם תפסיד.. לא נורא, לפחות לא אצטרך להמשיך לפרנס אותך במרתפי ה"מפואר"…

מטרת הניסיונות אינה להחליש, חלילה, את עם-ישראל, אלא להפך – להעלותו לרמה עליונה יותר. ככל שהניסיונות גוברים, הדבר מעיד על עוצם העלייה הצפויה לבוא לאחר העמידה בהם.