האם היהודיה נלחמת ב”פרעה”
לקחי ההוה בממאורעות העבר
לקחי ההוה בממאורעות העבר
מונולג עיתונאי. מרתק וייחודי. עכשיו לג' בתמוז
אמנם הטעם הפשוט לאכילת מצה מבואר בהגדה: "על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ", אולם, הדקדוק הקפדני בשמירת המצה מחימוץ והאיסור החמור של "חמץ – בפסח" מורים שיש ב"מצה שמורה" הרבה יותר מ"סתם מזכרת"..
"…משנוכחו אורחי אברהם אבינו כי עליהם "לפשוט את עורם" כדי לספק את דרישותיו, נשתכנעו ואמרו: "ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו" • אך מה השיג אברהם מ'כפיה דתית' שכזו? • זו הדרך לפרסם אמונה בבורא?
אם באמת אתה שואל "למה לא לימדו אותנו את כל זה בבית הספר?!…" במקום "לבכות על חלב שנשפך" למה שלא נעשה משהו, נלמד עכשיו. כל החיים הם בית ספר, אתה יכול ללמוד עכשיו!
למרות שלא קיימות היום ערי מקלט, יש ברעיון הרוחני העומד מאחוריהן הוראה למעשה בפועל בחיינו היום יומיים • יש לצאת ל"פרשת הדרכים", שם מצויים יהודים שאינם יודעים לאיזה כיוון ללכת, להתייצב כשלט חי ולהנחותם: "מקלט! מקלט! פנו ימינה אל הדרך הנכונה".
אנחנו המדינה היחידה בתבל שאויביה מדברים בגלוי ובמפורש על הצורך להשמידה. קיומנו הוא נס מתמשך, שעוצמתו גוברת עם חלוף השנים, והוא גם מחייב אותנו להכרת-תודה הולמת
העולם המתאחד נגדנו בשם המוסר עם דו"ח גולדסטון מזכיר את הבדיחה על העורב והזמיר שנפגשו במעבה הג'ונגל
נהרות אדם שטפו את הדרכים המובילות לכותל המערבי, למערת המכפלה ולקבר רחל. זו הייתה ההתרגשות הטבעית של בנים השבים לארצם, "ושבו בנים לגבולם"
באקלים התרבותי החדש רוח ה'מוסריות' היא הנישאת ברמה, עד שגם המורשת היהודית כבר עומדת למשפט. מי שאינם מבינים את סיפור נס פורים תוהים למה תלו את המן ובניו
