מעשה שהיה

"מכתת אני רגליי לשם מצוות פדיון-שבויים", חלפה המחשבה, "והנה כאן לנגד עיניי ציפורי דרור שבויות…"

משמשו של הרבי, הירש, רץ במהירות לעבר החלון הסגור. הוא פרץ את החלון, העיף מבט פנימה וזעקה נמלטה מפיו: "הם שוכבים מעולפים!". החדר היה אפוף עשן וזוג הזקנים נראו חסרי רוח-חיים. נותרו רגעים אחדים עד שהאש תגיע גם לשם.

הלה הביט באיגרת והתפעל מהשינוי שנעשה ביד אמן. אילולא זכר את אשר נכתב בה בתחילה, לא היה מבחין כלל בשינוי. רבי שושן שינה שתי מלים: במקום "ביום שישי הבא" כתב רבי שושן "ביום ראש-החודש הבא"..

או "איך הרבי צפה את מבצע "תשורה" בשנת 1968?"

…לאחר שהרבי חזר על בקשתו שוב פתחה הבת את פיה ואמרה: "כן"! … • לא קשה לתאר את ההתרגשות והשמחה, ובפרט כאשר בעקבות המלה הראשונה מפי הבת החלו לזרום עוד ועוד מילים… ההורים חבקו ונשקו, בכו וצחקו ביחד… • בזכות הדלקת נרות שבת

רעד חלף בגוו של הכומר ושיניו החלו נוקשות. פניו החליפו גוונים חליפות • הוא ניסה לומר משהו, אך קולו לא נשמע לו • "המלים שאמרת היו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. אלה לא מלים יהודיות?" שאל השר • עתה החל הכומר לרעוד ממש

"מדוע פרצת אתמול למחסן?", דרש מפקד המחנה לדעת. "חשבתי שיש שם שוקולד", ענה לו בן-ציון. המפקד לא השתכנע מהתשובה. "יהודי קטן", צווח עליו, "אמור את האמת שאם לא-כן נתלה אותך!"…