חודש אלול כולו נקרא חודש הרחמים והסליחות. בקהילות ספרד כבר אומרים סליחות מראש-חודש אלול, אולם בקרב קהילות אשכנז מתחילים באמירת הסליחות במוצאי השבת הזאת. לכן השבת נקראת ’שבת סליחות’. בחצות הלילה נתכנס בבתי-הכנסת ונאמר בלבבות רוטטים:
"לך ה’ הצדקה ולנו בושת-הפנים. מה נתאונן ומה נאמר, מה נדבר ומה נצטדק. נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך, כי ימינך פשוטה לקבל שבים. לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך… נא אל תשיבנו ריקם מלפניך".
המילים הללו מבטאות בנוסח הקולע ביותר את תחושות ליבנו, בבואנו לבקש סליחה ומחילה מבורא-העולם על מעשינו בשנה החולפת. כל לב יודע מרת נפשו, כולנו יודעים כמה אנו רחוקים מן היעדים שאליהם היינו צריכים להגיע. שנה שלמה עברה, האוּמנם עשינו בה מה שראוי היה לעשות? הנה בא הרגע לתת דין וחשבון.
הקב"ה כשליח-ציבור
חז"ל מספרים שסוד הסליחות נתגלה לדוד המלך: "היה דוד המלך יודע שעתיד בית המקדש להיות חרב, והקרבנות יהיו בטלים… והיה דוד מצטער על ישראל, במה יתכפרו עוונותיהם. אמר לו הקב"ה… יעמדו לפניי באגודה אחת ויתוודו על עווֹנם, ויאמרו לפניי סדר סליחות, ואני אענה אותם".
עיקרן של הסליחות הוא אמירת י"ג מידות הרחמים: "ה’ ה’, א-ל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה". את י"ג מידות הרחמים לימד הקב"ה למשה רבנו לאחר שבני-ישראל חטאו בעגל, כמו שהתורה מספרת: "ויעבור ה’ על פניו ויקרא, ה’ ה’ א-ל רחום וחנון וגו’".
בתלמוד מובא מאמר מופלא של רבי יוחנן: "אלמלא מקרא כתוב, אי-אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאים, יעשו לפניי כסדר הזה ואני מוחל להם".
זה הכוח המיוחד של אמירת הסליחות, שבזכותה הקב"ה מוחל לנו על כל משובותינו ומעניק לנו שנה חדשה. על-כן אלה ימים מיוחדים של חסד ורחמים, וכדאי לנצל אותם להיטהרות ולהתקרבות יתרה אל אבינו שבשמים.
להתבייש ולא להתייאש
כשאנו ניגשים שוב לאמירת הסליחות עלולה להתעורר בנו תהייה. הלוא לפני שנה ושנתיים ושלוש עמדנו באותו מקום, ביקשנו, הבטחנו, הצהרנו על דף חדש, הפצרנו למחוק את העבר. והנה אנחנו שוב פה, עם אותן משובות, אותם חסרונות, אותו סיכום עלוב של שנה תמימה. וכי אין בנו בושה לבוא ולבקש שוב מחילה וסליחה?
זו תחושה טבעית ובריאה (אבוי למי שאינו מרגיש כך), אלא שבזה הקב"ה נבדל מבני-אנוש: אדם, אם נפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. ודאי שיִכְבד עליו לסלוח בשלישית וברביעית, ובשלב מסויים יסרב בכל תוקף לסלוח. אבל הקב"ה אינו נוהג כן. מאחר שהוא אין-סופי, גם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית. הוא יכול לסלוח פעם ופעמיים ושלוש וארבע – עד אין-סוף. אם רק באים אליו בלב שלם, מתוך חרטה אמיתית ותשובה שלמה – יסלח וימחל.
להתבייש צריך, לחוש כלימה על ההחלטות שלא עמדנו בהן – חייבים, אבל להתייאש אסור. גם מי שנכשל שמונים שנה יכול לפתוח דף חדש, לתקן מעשים, לזכות לסליחה ולמחילה שלמות מאת הקב"ה, שהוא "רב לסלוח".
אך נדרש מאיתנו לחשוב על מה שעושים ועל מה שאומרים. חסידים ואנשי מעשה נהגו להגות לפני אמירת הסליחות בדברי חסידות המעוררים את הלב, כדי להרגיש כפי שצריך להרגיש אדם העומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ומבקש ממנו סליחה. כשניגש כך לאמירת הסליחות, ודאי נזכה לסליחה ולמחילה ולכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
התוכן באדיבות:
© כל הזכויות שמורות
