לפעמים יהודי שונא את חברו בלי שום סיבה אמיתית, אלא שאינו יכול לסבול את השני, ומביט עליו בעין רעה, אף על פי שלא הרע לו. כביכול עצם מציאותו של השני בעולם מתחרה במציאותו שלו.
במצב שכזה, גם הדברים הטובים שהשני עושה נראים לו כרעים. שנאת חינם באה מגסות הרוח, היא המקור לכל המידות הלא טובות, וכשהיהודי מתקן מידה רעה זו בנפשו יהיה לו קל יותר לתקן את כל מידותיו השליליות. חכמינו זכרונם לברכה אומרים שבית המקדש חרב בגלל עוון זה של שנאת חינם.
אדם מישראל חייב לאהוב כל יהודי כגופו, כמו שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך", שהרי כל ישראל הם אחים ממש מצד שורש נשמתם, האדם חייב לשמור על ממונו וכבודו של חבירו כמו על זה של עצמו, ולסייעו בכל הנדרש לו בממונו בגופו ובנפשו, רבי עקיבא אמר על מצוה זו: "זה כלל גדול בתורה, והלל הזקן אמר:"זהו כל התורה כולה".
בכל יום לפני תפילת שחרית צריך לומר: "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך", על ידי אהבת ישראל שורה ברכת השם, וכמו שכתוב: "ברכינו אבינו – כולנו כאחד". אהבת ישראל היא ההכנה לאהבת ה'.
