ב"ה י"א כסלו, תשל"ט
ברוקלין, נ.י.
הנערה מרת…
אצל ישיבת …
ת.ד. …
ירושלים
ברכה ושלום:
לאחר ההפסקה הארוכה, שמחתי לקבל את מכתבך מיום ו' כסלו. השם יתברך ימלא את משאלות לבבך לטובה.
תודה רבה לך על האיחולים הטובים שלך בקשר לחג האורות המתקרב. לאור האימרה של חז"ל, "כל המברך מתברך על ידי הקב"ה עצמו", הקב"ה בוודאי יברך אותך בטובו בחנוכה שמח ומאיר, ושתמיד יהיה מאיר.
כפי שאת יודעת, נרות החנוכה, שמודלקים במספרים גדלים והולכים מיום ליום, מסמלים את אור התורה והמצוות, שאף הוא צריך להיות כמו כן גדל והולך מיום ליום, ובכך גם מרחיבים את הצינורות לקבלת ברכות השם במידה גדלה והולכת, הן ברוחניות והן בגשמיות – בטוב הנראה והנגלה, בדיוק כשם שנרות החנוכה נראים בעיני בשר.
יתירה מזו, נרות החנוכה מלמדים הוראה ברורה שענייני טוב וקדושה, תורה ומצוות, צריכים להיות גדלים והולכים אפילו אצל אלה שהגיעו לדרגה גבוהה של הידור בתורה ובמצוות – בניגוד להשקפה הרווחת שלאחר שמגיעים לדרגה גבוהה ומשביעת רצון, מספיק לשמור על הדרגה הגבוהה הזאת בצורה יציבה. מלבד העובדה ששמירה על הדרגה הגבוהה בלבד איננה תואמת לכלל של "מעלין בקודש", נרות החנוכה מציינים באופן ברור ומודגש שאפילו על ההידור עצמו חל אותו כלל. שכן, בלילה השני של חנוכה, ההידור הגדול ביותר האפשרי הוא להדליק שני נרות; ובכל זאת, אם מישהו ידליק שני נרות בלילה השלישי של חנוכה, הוא יקיים בכך את מצות נר חנוכה, אבל ההידור יהיה חסר לו. ואפילו לאחר שאדם מדליק שלושה נרות בלילה השלישי, ומראה שהוא יודע את הכלל הזה ומציית לו, עדיין אין זה מספק לעשות זאת רק פעם או פעמיים, אלא יש צורך להוסיף נר נוסף בכל לילה שבא לאחר מכן, למשך שבעה ימים שלמים של הידור.
כמובן, שבעה ימים רצופים מהווים פרק-זמן בסיסי, שבוע שלם, במקביל לשבעת ימי הבריאה. כך שעל ידי קיום הידור המצוה של נר חנוכה במשך שבעה ימים רצופים, נקבע הכלל המוחלט שהידור בתורה ומצוות חייב להתבצע בכל יום מימות השבוע, כאשר כל יום עולה על היום הקודם, יהיה מספק ככל שיהיה.
למותר לומר שהוראות בסיסיות אלו של חנוכה אינן מוגבלות לחנוכה עצמו, אלא חלות על כל אחד ואחד מימות השנה, כמו לגבי ההוראות וההדרכות של כל החגים שלנו. אתן דוגמה אחת: אף-על-פי שאת פסח חוגגים פעם בשנה, החוויה של יציאת מצרים איננה מוגבלת לפסח לבד, אלא צריכים לחוות אותה בכל יום מימות השנה, במונחים של שחרור רוחני על ידי תורה ומצוות ללא הגבלה. דומה לכך הוא נושא חנוכה ונרות החנוכה, שצריכים להשתקף בחיי היום-יום שלנו לאורך כל השנה, ולעשות שכל יום יהיה מואר באור התורה והמצוות יותר מאשר היום הקודם לו, כפי שהוזכר למעלה. בוודאי אין כל צורך להרחיב על אף אחת מן הנקודות הנ"ל, מכיוון שאת יכולה לעשות זאת בעצמך לאחר הרהור.
גם אין צורך להרבות לדבר כאן על ההוראות של י"ט כסלו, שבוודאי לא יעבור אצלך מבלי שתבחיני בו.
ייתן השם שתהיינה לך בשורות טובות לדווח עליהן בכל הנ"ל.
המאחל לך חנוכה מאיר ומעורר,
בברכה,
[חתימת יד קודשו של הרבי]
נ.ב. אני בטוח ששמעת על ההוראה המפורסמת של הבעל שם טוב, שיהודי צריך להפיק הוראה בעבודת השם מכל חוויה. דבר זה, יחד עם נקודה אחרת, כפי שמצוטט בפרק הפותח את שער הייחוד והאמונה, במשמעות זאת שהשם בלשון הקודש של כל דבר משקף את המהות והחיות האמיתית של הדבר, מעורר את ההערה הבאה בנוגע למשרה שלך בתור "מזכירה" בישיבה.
אף-על-פי שהמחויבות של "מזכירה" – במובן הרגיל – כרוכה בעבודה של מזכירות וכדומה, המילה בעברית "מזכירה" פירושה, כמובן, "מישהי שמזכירה". במלים אחרות, התפקיד האמיתי של "מזכירה" בישיבה הוא להזכיר לאנשים אודות המטרה של ישיבה אמיתית, ובייחוד ישיבה שנמצאת בירושלים העתיקה.
דרך אגב, "ירושלים העתיקה" הוא לא השם האמיתי, משום שעיר הקודש עדיין קשורה לקדושה המקורית שלה ולדינים המיוחדים שחלים עליה בימינו כמו בימים העתיקים. היא נקראת ירושלים "העתיקה" כדי להבדיל מבחינה גיאוגרפית בינה לבין ירושלים "החדשה", שמשתרעת על אזור נרחב שמאוחד עם האזור העתיק. המהות האמיתית של ירושלים היא, אם לצטט את הנביא ישעיה, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". עם זאת, כמה אנשים עשויים, מסיבה כזאת או אחרת, להתעלם לפעמים מהמטרה האמיתית של ישיבה, ומישהו צריך להזכיר להם על כך – ומכאן "מזכיר" או "מזכירה".
