השנה נוסף עוד עניין: זו "שנה מעוברת", אשר הודות לכך שמתווסף בה עוד חודש,"מסתדר" חג הפסח כ"חג האביב".
.. העניין של שנה מעוברת ידוע, ודובר עליו פעמים רבות, שכן אין זו תופעה נדירה: שנה מעוברת מופיעה שבע פעמים במחזור של כל תשע-עשרה שנה. הוא המבטיח שחג הפסח יחול תמיד בתקופת האביב, כפי שדורשת התורה, כיוון ש"ישראל מונין ללבנה", חודשי השנה נקבעים לפי הירח, ושנת הירח קצרה במספר ימים משנת החמה – והוספת חודש בכל שנה שנייה או שלישית, "משווה" את החשבון.
מה שמפורסם פחות היא העובדה שבעניין זה של שנה מעוברת ישנה נקודה פנימית – החיבור של השמש והירח, שכל אחד מהם שונה מחבירו: השמש – יום, והירח – לילה. לשמש אור עצמי ואילו בירח משתקף אור השמש. לשמש ולירח יש פעילות עצמית ויחודית של כל אחד מהם, והם פועלים בזמנים נפרדים.
מבחינה רוחנית וסמלית: השמש הוא "משפיע" (נותן) והירח – "מקבל".
כך גם בחיי האדם: יש "משפיעים" ויש "מקבלים". המשפיע והמקבל מהווים עולמות שונים, ומלבד העובדה שזה משפיע וזה מקבל, אין, לכאורה, קשר ביניהם. כך, לדוגמא, עלול לחשוב יהודי הנותן צדקה לעני – בעצם אין לו שייכות לעני, ובשעה שהוא עסוק עם עצמו, במיוחד בתורה ובמצוות ובתפילה, כאשר הוא רוצה לזרוח "כשמש" באור של "נר מצווה ותורה אור" – אין הזמן מוכשר לטפל בעני, כפשוטו, או ב"עני" ביהדות וכו' –
באה שנת העיבור ומלמדת, מזכירה ודורשת שלא כך הדבר: ה"שמש" וה"ירח" אינם שני עולמות נפרדים, אלא משום העובדה ששניהם נוצרו על-ידי בורא- עולם אחד ושניהם מהווים חלקים של עולם אחד וזהה – יש ביניהם שייכות גדולה וקשר של אחד לרעהו, והקשר הוא תמידי ופנימי, כפי שרואים גם בטבע, שהשמש אינה חדלה לזרוח, שכן כאשר במקום מסויים שורר לילה שורר במקום אחר יום באותה שעה.
(קטע ממכתב הרבי מליובאוויטש מתאריך ראש חודש ניסן תשמ"ט (1989)
