החיים זורמים בקצב מסחרר. יום רודף יום, השבועות מצטברים לחודשים, ואלה לשנים. הילדים של אתמול הם כבר אבות לילדים, ומי שאך אתמול היה בחור צעיר, הוא כבר סבא לנכדים. כך חולפים חיינו, וכדברי נעים זמירות ישראל – "כי גז חיש ונעופה".
חיי היום-יום השוטפים גורמים עיוות פרופורציות. עניינים פעוטים ושוליים נדמים למרכז החיים. התקשורת, שמעצם טבעה עוסקת בהווה הרגעי, מנפחת לממדים אדירים כל שטות, ובאותו רגע נדמה שהעולם כולו תלוי במהדורת החדשות הבאה. עובר יום וכבר אין איש זוכר את ה'סערה' של אתמול, אבל אז כבר יש 'סערה' חדשה וחוזר חלילה.
הדברים אמורים לא רק בחיים הציבוריים. גם תשומת-הלב והאנרגייה שכל אחד ואחד מאיתנו משקיע בחיי היום-יום אינה מופנית דווקא לאפיקים החשובים באמת. הרבה מאוד משאבים נפשיים וחומריים מושקעים בדברים רגעיים ובלתי-חשובים, הן בחיים האישיים והן בדברים שבין אדם לחברו. כשאנו מביטים לאחור, בפרספקטיבה של זמן, אנחנו תוהים איך ייחסנו חשיבות גדולה כל-כך לדברים קטנים ובלתי-חשובים בחיינו.
האם היעדים מושגים?
בדיוק לשם כך נותן לנו הקב"ה את חודש אלול והימים הנוראים. זה הזמן לעצור לזמן-מה את שטף היום-יום ולהתבונן בחיינו במבט רחב ומקיף יותר. האם אנחנו משיגים את היעדים האמיתיים של החיים? האם אנחנו משקיעים את כוחותינו בכיוונים הנכונים והחשובים באמת?
קוראים לזה 'חשבון-נפש', אבל המונח הזה נשחק כל-כך, עד שאיבד ממשמעותו האמיתית. בימינו, כשאומרים 'חשבון-נפש', מתכוונים לנגח את הזולת. מעטים מאוד קוראים לחשבון נפשם-הם, לבדק-בית פנימי, לתיקון עצמי. וגם כך אין זה קל לביצוע, משום שהשגרה והזרימה של חיי היום-יום דוחקות הכול הצידה.
לכן הזמן הזה של חודש אלול והימים הנוראים יקר כל-כך. דווקא משום שקשה לעשות חשבון-נפש אמיתי, חשוב להסתייע בסגולתם המיוחדת של הימים הללו. תקיעת השופר, המעוררת את הלבבות, אמירת הסליחות (בקרב בני עדות המזרח), והאווירה הכללית של ימי אלול, מסייעות לנו לעצור את ההיסחפות בזרם הזמן ולעצור לחשבון-נפש אמיתי.
כשהמלך בשדה
בימי אלול אנחנו נהנים גם מסיוע מיוחד מלמעלה. בתורת החסידות נמשלו הימים הללו לתקופה שבה המלך יוצא אל השדה, אל העם, ומאפשר לכל אחד ואחד לגשת אליו. בעודו בארמון המלכות אין זה קל לגשת אל המלך, ורק יחידי-סגולה מצליחים להגיע אליו; אבל כשהמלך יוצא לשדה, יכול כל אחד ואחד לגשת אליו ולבקש את משאלות-ליבו.
כך בחודש אלול הקב"ה יוצא, כביכול, מ'ארמונו'. הוא מתגלה ומאיר את פניו לכל אחד ואחד מאיתנו. הקב"ה מעניק סיוע אלוקי כביר לכל מי שרוצה באמת לתקן את דרכיו ולקבל עליו החלטות טובות למשך השנה הבאה. דברים שקשה מאוד לשנות ולתקן במשך השנה כולה, עכשיו אפשר להשיג במאמץ קטן בהרבה.
אלה גם ימי חסד ורחמים, שבהם עלינו לנהוג במידות אלה גם בין אדם לחברו. לברך איש רעהו, לאחל זה לזה כתיבה וחתימה טובה, ללמד זכות, למצוא את נקודת האור בכל אדם מישראל. האהבה שהקב"ה מרעיף עלינו צריכה להשתלב באהבה גדולה בינינו, בין בניו.
אם ננצל כראוי את ימי אלול הללו, הן בחיים האישיים של כל אחד ואחד מאיתנו, והן בחיים הציבוריים, ונשרה סביב אווירה של אהבה גדולה, צדקה וחסד – ודאי נזכה שהקב"ה יברכנו בשנה טובה, שנת הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
| הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד בישראל. התוכן באדיבות צעירי אגודת חב"ד בישראל. |
